אינדונזיה - תרבות, אומנות ובעלי מלאכה

היום הראשון שלנו באינדונזיה נפתח בזריחה מאחד המקדשים החשובים באינדונזיה – Borobudur Temple. בדרך חזרה תהינו אם זו הייתה טעות להתחיל את ההרפתקה האינדונזית שלנו בביקור באחת האטרקציות החשובות של העיר, אבל מהר מאד הבנו שלחובבות צילום תרבויות כמונו, הדרך עוד ארוכה והטוב עוד לפנינו.

אינדונזיה היא אחד היעדים הטובים ביותר לחובבי אומנות ותרבות. במדינה עם יותר מ- 600 קבוצות אתניות והיסטוריה עשירה, לאן שלא תפנו, תבחינו במסורות עתיקות בנות אלפי שנים ושפע של אומנים מקומיים. לאורך כל השנים, תרבויות זרות ושונות השפיעו על התרבות האינדונזית. בזכות מיקומה המרכזי בצירי המסחר העתיקים בין המזרח הרחוק, דרום אסיה והמזרח התיכון, דתות רבות, כולל אסלאם, הינדואיזם ובודהיזם, עזרו לעצב את התרבות המקומית.

את כל אחת ממאות הקבוצות האתניות באינדונזיה מאפיינות יצירות אומנות ייחודיות משלהן השזורות בהיסטוריה ובתרבות. מבדי הטקסטיל וכלי הנגינה ועד גילופי העץ והמסכות הטקסיות, מאחורי כל יצירה סיפור משלה. עבור חובבי תרבות, אחד המקומות הטובים ביותר להתחיל לחקור את התרבות האינדונזית היא העיר יוגיאקרטה.

אומנות ובעלי מלאכה ביוגיאקרטה

העיר יוגיאקרטה Yogyakarta (מכונה גם Jogjakarta או Jogja) היא למעשה המרכז התרבותי והאומנותי של האי ג’אווה (Java). יש בה מבחר אטרקציות היסטוריות, שווקים אותנטיים ובעלי מלאכה מקומיים. אזור יוגיאקרטה הוכרז כמחוז בעל מעמד מיוחד שעדיין נשלט ע”י הסולטן המתגורר בעיר. מאז ומתמיד תמכה משפחתו של הסולטן באומנות וביצירה המקומית. בביקור שלנו ביוגיאקרטה חקרנו את התרבות המקומית, ביקרנו באטרקציות ההיסטוריות המרכזיות של העיר ובמגוון של סדנאות אומנות ועבודות יד שעוברות מדור לדור כמו תהליך בדי הבטיק, ייצור תכשיטי כסף, הכנת בובות עור עבור תיאטרון הצללים ועוד.

סדנאות בטיק באינדונזיה

היסטורית הבטיק

אומנות הבטיק היא אחת מהאומנויות הפופולאריות באינדונזיה, והוכרה כמורשת עולמית תרבותית של אונסק”ו בשנת 2009. הבטיק הוא לא רק אייקון סמלי, זהו גם מקור הכנסה חיוני עבור אינדונזים רבים ואחד מתחומי היצוא המתפתחים ביותר באינדונזיה.
המילה בטיק מקורה מהשפה המקומית של ג’אווה ומשמעותה amba (לכתוב) titic (נקודה). עוד מימי קדם שיקפו דוגמאות הבטיק את המעמד החברתי. שליטים שונים אסרו על פשוטי העם ללבוש עיצובים ספציפיים שנלבשו רק על ידי שושלת המלוכה. ממאפייני הבטיק האינדונזי, תוכלו ללמוד רבות על ההיסטוריה וההשפעות התרבותיות באינדונזיה. ההינדים, המוסלמים, הסינים והאירופאים השפיעו כולם על אמנות הבטיק המסורתית בדרך זו או אחרת.
מכיוון שהאסלאם אוסר על תיאור בני אדם או בעלי חיים, יצרני בטיק החלו לשלב עיצוב מסוגנן, שכלל מוטיבים טבעיים כמו פרחים או עלים ותבניות גיאומטריות, המכונה כיום Ceplok. תבנית נוספת היא Batik Cina המאופיינת במוטיבים סיניים כמו דרקונים, נחשים ועיצובי חרסינה. הבטיק האינדונזי שילב עיצובים וצבעים חדשים כדי לחגוג את החופש מהשלטון הקולוניאלי ההולנדי.
הבדים נצבעים באופן מסורתי מצבעים שהגיעו ממקורות טבעיים של צבעי יסוד בגוונים כחולים וחומים. “המתכונים” לצבעים ולסודות הכנת הבטיק הועברו מדור לדור. כיום, תוכלו להתרשם מעיצובים מודרניים יותר וממגוון של צבעים שהותאמו לתיירות ולשווקים בינלאומיים.

תהליך הכנת הבטיק באינדונזיה

הבטיק של מחוז Java מוטבע על הבד בעזרת שעווה חמה בעבודת יד על ידי כלי מיוחד שנקרא tjanting (מבוטא “Chanting”) או על ידי חותמת מעוצבת שנקראת tjap (מבוטא “chop”).
כלי ה – tjanting ממולא בשעווה חמה ובעזרתו מצייר האומן על הבד בתנועות מהירות ומדויקות, השעווה זורמת לאט מפתח הכלי ויוצרת דוגמאות ועיטורים. התהליך ארוך ומייגע ודורש מיומנות רבה כשכל מספר דקות צריך לחמם את השעווה ולמלא את הכלי על מנת שהעיטורים יהיו אחידים וללא פגם. בעבודה עם tjap, התהליך מהיר יותר. האמן טובל את חותמת הנחושת בשעווה חמה ולוחץ אותה על גבי הבד המתוח, כדי ליצור את התבנית. כיום, רוב הבטיק נעשה עם חותמת tjap מכיוון שהיא קלה יותר לתפעול וחוסכת זמן. תהליך הצביעה עצמו אורך זמן והבד חייב להיות נקי לפני שהוא נצבע.

היכן מומלץ לראות ולקנות את הבטיק ביוגיאקרטה

מוצרי בטיק, תוכל לרכוש בחנויות ובדוכנים לאורך רחוב Malioboro street. הרבה מהמבקרים בוחרים להשתתף בסדנת בטיק. מומלץ להתייעץ עם הנהג / המדריך / המלון לגבי סדנאות הבטיק באזור או להזמין אונליין. אנחנו אוהבות את הסדנאות של חברת Backstreet Academy שתומכת באומנים מקומיים ובמעוטי יכולת ומציעה סדנאות בטיק מעט יותר אותנטיות ופחות מתויירות. תוכלו להצטרף לסדנת בטיק, ולהכין מזכרת משלכם.

עבודות יד וקדרות באי ג'אווה Java

היסטוריה של כלי חרס וקרמיקה בג'אווה

הרבה כפרי קדרות פזורים ברחבי האי ג’אווה. כדי החרס משויכים לתקופות הקדומות בהן חימר עוצב ועובד ביד ללא כלים אחרים, ושימש בעיקר לבישול, נשיאת משא ועוד. לאורך המאות השתמשו בכלי חרס גם למטרות טקסיות ודתיות, וניתן היה לראות מוטיבים דקורטיביים יותר גם בחפצי חימר יום יומיים.
הכנת כלי החרס והקדרות היא עוד אחד ממאפייני עבודות היד של ג’אווה שעוברות מדור לדור. שינויים היסטוריים ותרבותיים הטביעו את חותמם על כלי הקדרות האינדונזיים לאורך השנים שבאו לידי ביטוי בטכניקות וקישוטים חדשים. זרם התיירים הגביר את הביקוש למזכרות ממוסחרות וכך שולבו סדנאות נוספות ביוגיאקרטה ובכפרים הסמוכים. כיום תוכלו לבקר בכפרי קדרות רבים בסביבת העיר.

היכן מומלץ לראות כלי חרס ולקנות מזכרות קדרות ביוגיאקרטה

ישנם מספר כפרים המתמחים בכלי חרס וקרמיקה. תושבי הכפרים מייצרים כלי חימר במשך מאות שנים. שני כפרים בהם תוכלו לבקר הם הכפר Kasongan והכפר Nglipoh.

מסכות ובובות אינדונזיות

היסטוריית תיאטרון הצלליות Wayang Kulit Puppet Shadow

צורות רבות של תיאטרון בובות קיימות ברחבי אינדונזיה ודרום-מזרח אסיה, אך מקורו של תיאטרון הצללים Wayang Kulit הוא באי ג’אווה, אינדונזיה.

פירוש המילה ‘Wayang’ הוא ,”צל’ או “דמיון” בעברית, Kulit פירושו עור (Skin / Leather). התיאטרון הוא סיפור דרמטי דרך צללים של בובות וכלי נגינה, ולעיתים משולבות בו גם דמויות אנושיות. בתיאטרון Wayang Wong הדמויות האנושיות מחקות את תנועות הבובות, ובתיאטרון Wayang Golek המופע מוצג בעזרת בובות מעץ. בחלק ממופעי התיאטרון משתמשים גם במסכות שונות. תיאטרון הבובות של Wayang הוכר כמורשת עולמית תרבותית של אונסק”ו.

בתיאטרון Wayang Kulit, מספר הסיפור מפעיל את הבובה מאחורי מסך המואר מאחור, כך שהבובות מופיעות כצללים. בנוסף לשינוי קולו בהתאמה למאפייני הבובה, נעזר המספר בקולן של זמרות רקע. הסיפורים נלקחים בדרך כלל ממספר קבוצות של סיפורי עם עתיקים ומלווים בהרכב של כלי נגינה שנקרא gamelan ומאפיין את מחוז ג’אווה. הסיפור הפופולרי והעתיק ביותר הוא Wayang Purwa, שדמויותיו וסיפוריו לקוחים מתרבות ההינדו.

תהליך הכנת בובות עור מסורתיות לתיאטרון הצלליות של מחוז ז'אווה

ביוגיאקרטה, ביקרנו בסדנת הכנת בובות של Putro Wayang ולמדנו קצת על התהליך. תהליך היצירה של כל דמות ודמות ארוכה ומייגעת. הדמויות יכולות להגיע לעד 75 סנטימטרים ותהליך ההכנה יכול להמשך עד חודש להכנת בובה אחת, תלוי בגודלה ובעיצובה. באופן מסורתי, הבובות עשויות מעור של בופאלו או עז. לאחר תהליך יבוש העור, משרטט האומן את העיצוב וחותך בהתאם. התהליך המורכב של יצירת הפנים והגוף של הבובה (המכונה Tatah) נעשה בעבודת יד ע”י כלים ופטישים מיוחדים שיוצרים חורים וקווים. לסיום נצבעת הבובה בטכניקת צביעה של מספר שכבות והיא מולבשת על המקל.

יצירת Wayang אחת דורשת מיומנות רבה, יד עדינה ויציבה וראיה טובה. למעשה, האומן יכול לעבוד רק 4 – 5 שעות ביממה במהלך שלב ה – Tatah על מנת לתת לעיניו לנוח כשעה, אחרי כל שעת עבודה. Putro למד את אמנות יצירת הבובות מאבותיו והוא למעשה דור שלישי של יצרני Wayang במשפחתו. בעוד סבו ייצר את ה – Wayang המסורתי מעור, אביו עסק גם בהכנת דמויות ומסכות עץ, אבל המומחיות של Putro היא צביעת הדמויות והפעלת בית המלאכה. כאן גם תוכלו להתרשם ממסכות ובובות אחרות מסורתיות. מסכות העץ משמשות במופעי תרבות מגוונים באינדונזיה ודורשות גם הן הרבה מיומנות וסבלנות. אחרי שהתפעלנו מידיו המיומנות של Putro ולמדנו על התהליך יכולנו להתרשם ממופע בובות מסורתי.

היכן ניתן לראות את תיאטרון צללים ביוגיאקרטה

ההופעה השבועית נערכת בארמון המלכותי – Kraton (ההופעה כלולה בחינם בכרטיס הכניסה, המופע מתקיים בשבת משעה 9:00 בבוקר עד 13:00 בערב), או במוזיאון Sonobudoyo Museum (קחו בחשבון שמדובר על מופע של שעתיים).

היכן לקנות בובות ומסכות

ישנם הרבה מקומות באזור יוגיאקרטה בהם תוכלו לרכוש בובות ומסכות. חלק מהחנויות פזורות באזורי הקניות בעיר. למתעניינים מומלץ לבקר בסדנה של Putro Wayang בכתובת: Jl. Patehan Lor No.04 (מיקום בגוגל מפות). ניתן ליצור איתו קשר דרך עמוד הפייסבוק שלו או באמצעות הדוא”ל putro_wayang@yahoo.co.id

סכין מסורתית Javanese Keris

היסטורית הכנת סכין ה - Keris המסורתית

Keris (או Kris) הוא פגיון א-סימטרי עם להב מיוחד שהוא סמל לכוח וגאווה אתנית במרבית הקהילות המלאיות. למרות שניתן למצוא keris בכל רחבי אינדונזיה ובחלקים אחרים בארכיפלג, מרבית החוקרים מאמינים כי שורשיו של ה – Keris מקורם באי ג’אווה. ה – Keris אינו רק נשק טיפוסי, יש לו גם ערך רוחני. להבים מסוימים עשויים להביא הון ומזל, לברך את בעליהם בגבורה או אפילו לעזור להם להימנע ממחלות. ל – Keris תמיד היה תפקיד חשוב בתרבות האינדונזית, ומלבד השימוש המעשי בו, משויכים לו גם תפקידים חברתיים ומיסטיים. ה – Keris הוכר כמורשת עולמית תרבותית של אונסק”ו.

מה שמבדיל את ה – Keris מסוגים אחרים של כלי נשק חדים הוא בסיס החלק הא-סימטרי בבסיס הלהב שנקרא ganja) ganja היא לרוב פיסת מתכת נפרדת המרותכת יחד עם הלהב). keris אמיתי מיוצר משניים או שלושה סוגים של מתכות. האומן (המכונה empu) מכין את הלהב ממספר שכבות של המתכת מה שתורם לחוזקו. קיימים מספר סגנונות שונים לעיצוב הלהב והכיסוי התואם. האומנים המכובדים שנקראים Empus, הם בעלי ידע בספרות, היסטוריה ומדעי הנסתר. הכנת Keris אמיתית (ולא רק למטרות מזכרת) מלווה תמיד בתפילות ומחוות טקסיות.

בעבר נשאו גברים ונשים את ה – Keris מדי יום, גם במהלך טקסים מיוחדים. הם הועברו מדור לדור כירושה, וחלקם אף עשויים כסף, זהב ואבני חן. זוהי אחת מאותן צורות אמנות מסורתית שאיבדה מערכה בעשורים האחרונים, ואף על פי שעדיין קיימים Empus רבים באינדונזיה, מספרם הולך ופוחת.

היכן ניתן לראות יצרני Keris ביוגיאקרטה

כשהתחלנו לתכנן את הטיול באינדונזיה, קראנו מאמר על ייצרני Keris מקומיים וביקשנו מהנהג לבקר בכפר מיוחד כזה. כמו תמיד בטיולים מהסוג הזה, אי אפשר לתכנן הכל ותמיד נתקלים בהפתעות. כשהגענו לכפר של יצרני Keris רוב הסדנאות נסגרו בגלל החג ובסדנה הבודדת שנשארה עמלו האומנים רק על מעטפת הלהב המעוטרת. המשפחות בכפר מתמחות בייצור Keris, חלקם מייצרים את הלהבים, אחרים מייצרים את בסיס הלהב, וחלק מהמשפחות מתמחות ביצור המעטפת הדקורטיבית. בכפר ששמו Banyusumurup ב – Bantul תוכלו לבקר וללמוד עוד על ייצור keris מסורתי של מחוז ג’אווה.

כלי גונג וגמלאן (Gong & Gamelan) אינדונזי

Gamelan הוא הרכב מוזיקלי מאינדונזיה שמורכב מכלי נגינה שונים, כמו מטלופונים, קסילופונים, תופים וגונגים, ומספר כלים מלודיים כגון חלילים. ישנם סגנונות שונים של Gamelan ברחבי הארכיפלג האינדונזי, אך כיום, ה – Gamelan שנשתמר ונשאר פופולארי הוא בעיקר באיי באלי וג’אווה.

היסטוריית ה – Gamelan בג'אווה

במקור, Gamelan שימש בעיקר בטקסים דתיים כדי לעזור למשתתפים להיכנס למצב של טראנס. בימינו מוזיקה של גמלאן מבוצעת כחלק מהופעות תיאטרליות, ריקודים מסורתיים ואירועים דומים.
על פי המיתולוגיה היוונית, הגמלאן נוצר על ידי הגורו Sang Hyang, שיצר סוג של גונג כדי לאותת לאלים ובהמשך הוסיף כלים נוספים לשליחת מסרים מורכבים יותר. המילה Gamelan מקורה במילה gamel בשפת ג’אווה שמשמעותה סוג של פטיש והיא מתייחסת לשיטת הנגינה בכלים וההקשה בהם.

כיצד מייצרים כלי גונג וגמלאן

Gamelan הוא שילוב של מספר כלים, אך הגונג ממלא תפקיד מרכזי בהרכב. רעשים מחרישי אוזניים ליוו אותנו כשנכנסנו למפעל המקומי בפאתי יוגיאקרטה. דרך ערמות גונגים ושורות של תופים, פילסנו דרכנו לחדר פנימי וקצת אפלולי, שניים מהעובדים הציעו לנו כדורים קטנים של צמר גפן לאוזניים ואחרי שסירבנו בנימוס, הבנו שטעינו ומיהרנו לאטום את האזנים בעזרת פקקי אזניים מאולתרים.
הגונג שעשוי ברזל או ברונזה מעוצב בעבודת יד בעזרת פטיש ברזל כבד. תהליך יציקת הגונג לוקח יום שלם ולא צפינו בו. מצפייה בפועלים העמלים על עיצובו של הגונג ונחים כל מספר דקות, אפשר היה להבין שמדובר על תהליך פיזי שדורש המון כוח.

היכן לראות Gamlan ביוגיאקרטה

בהרבה מהאטרקציות התיירותיות סביב יוגיאקרטה, תוכלו להיתקל בהרכב גמלאן מסורתי. גם כשתבקרו בארמון המלכותי Kraton, ההופעות היומיות מלוות בהרכב גמלאן. אם אתם חובבי תרבויות או צילום תוכלו לבקר במפעל כזה אבל קחו בחשבון את הלכלוך והרעש שלא מתאים לכל תייר. מי שמעוניין ללמוד עוד על ההרכב המוסיקלי הזה יכול להשתתף בשיעור נגינה של Gamelan ולהתנסות במספר כלים.

תכשיטים בשכונת Kotagede ביוגיאקרטה

תולדות תכשיטי כסף באזור Kotagede

Kotagede היא אחת השכונות העתיקות ביוגיאקרטה שידועה ביצור תכשיטי הכסף. במאה ה – 16, הייתה השכונה בירת סולטנות Mataram – הממלכה העצמאית האחרונה בג’אווה לפני שההולנדים התיישבו על האי. אומנות מלאכת הכסף החלה עוד בשנים בהן ביקש המלך מבעלי המלאכה המקומיים להתחיל לייצר תכשיטים מכסף וזהב לצרכי הארמון ולטקסיים הדתיים עבור משפחת המלוכה בטכניקת הבלטה repoussé, כפי שהייתה נהוגה בעבר. ענף הכסף המשיך לשגשג בתקופה הקולוניאלית ובאמצע המאה העשרים, בעלי מלאכה מ – Sulawesi הביאו איתם את טכניקת filigree שהיא טכניקה שמשתמשת בחוטים ובסלילים ליצירת תכשיטים.

התכשיטים ועבודות היד עשויים מכסף 97% (מעורבב עם מתכות אחרות, לרוב נחושת, אחרת החומר רך מדי). האומן מתיך את הכסף, ויוצק אותו לתבניות בצורה של מטילי כסף שטוחים או גלילי כסף. מטילי הכסף משמשים בדרך כלל לייצור כלי כסף, בעוד שגלילי הכסף עוברים תהליך נוסף בעודם חמים כדי ליצור מהם חוטי כסף דקיקים המשמשים לייצור וקישוט תכשיטים. Kotagede ידועה בייצור מזכרות כסף באיכות גבוהה ותכשיטי כסף בעבודת יד. עבודות היד של Kotagede מעוטרות בדרך כלל במוטיבים של עולם הטבע, כמו עלים ופרחי לוטוס.

היכן לראות ולקנות מזכרות כסף ביוגיאקרטה

Kotagede הוא המקום הטוב ביותר לקנות כלי כסף ותכשיטים (המיוצרים מכסף, נחושת או זהב). חנויות כסף מקומיות פרושות לאורך הרחוב הראשי בשכונה. תוכלו להשקיף על תהליך ההכנה, לקנות מספר פריטים או להשתתף בסדנת כסף בה תוכלו להתנסות בשיטות צורפות מסורתיות וליצור תכשיטים בהתאמה אישית עבורכם.

הכנת טופו ביוגיאקרטה

למרות שהכנת טופו לא ממש נכללת בקטגוריית האומנות האינדונזית, טופו הוא מצרך חשוב במטבח האינדונזי וביקור אצל יצרני הטופו באזור היא חוויה קצת אחרת במיוחד לחובבי תרבויות או צילום.

ההיסטוריה של טופו וטמפה באינדונזיה

טופו (המכונה tahu) והטמפה היו מצרך חשוב במטבח האינדונזי במשך מאות שנים. ייצור הטופו החל בג’אווה על ידי מהגרים סינים, אך מרבית ההיסטוריונים סבורים כי ייצור הטמפה החל דווקא בג’אווה, אולי במקרה, כתוצר לוואי של תעשיית הטופו. הטכניקה להכנת טופו וטמפה נותרה ברובה זהה. כפרי טופו רבים פזורים ברחבי ג’אווה. חלק מהכפרים אף הופכים את פסולת הייצור לחומר בערה זול וידידותי לסביבה שמיועד לשימוש ביתי.

הכנת טופו ביוגיאקרטה

כשהתחלנו לבנות את מהסלול שלנו בעזרת הנהג / מדריך שלנו, ביקשנו ממנו לכלול כמה שיותר ביקורים בסדנאות אומן מקומיות כדי שנוכל ללמוד על בעלי המלאכה של אינדונזיה. כששאל אותנו אם הכנת טופו זה משהו שאנחנו עשויים להתעניין בו – התשובה הייתה כן! אז אחרי שביקרנו במקדש Borobudur , עצרנו במפעל טופו צנוע, או ליתר דיוק, בית עץ קטן בו משפחה מקומית מכינה טופו וטמפה במשך דורות רבים.

יצור הטופו מזכיר קצת הכנת גבינה. פולי הסויה מושרים למשך 4 שעות ואז נמעכים למחית (תוך כדי הוספת מעט מים עד שהם מגיעים לסמיכות הנכונה). בשלב הבא מבושלת התערובת במים ומסוננת דרך בד כותנה. לאחר הוספת מעט חומציות לנוזל, נוזל הטופו נקרש. עיסת הסויה נשארת בתוך הבד בעוד שהנוזל שמנוקז הוא למעשה חלב סויה טרי. התערובת מונחת במסגרת עץ מלבנית גדולה שמרופדת בבד כותנה. לאחר התנקזות הנוזל דרך הבד, מהדקים את הסויה עם כיסוי מותאם וכך מתקבל גוש מלבני של טופו מהביל. לא יצא לנו לראות את התהליך של יצירת טמפה, אבל טמפה עשוי מפולי סויה המופרדים מקליפתם, מעורבב עם סוג של נבגי פטריה, ומותסס במשך מספר ימים.
אז חוץ מהחוויה המיוחדת ותנאי האור המושלמים לצילום, המרקם של הטופו הטרי היה רך וחלק … והטעם חסר טעם… טוב ,זה טופו.

תוכלו לעצור בכפר Tanjungsari, שנמצא קרוב מאוד למקדש Borobudur, ולבקר בכמה ממפעלי הטופו המקומיים. אם אתם חובבי אוכל ורוצים ללמוד עוד על מטבח של אזור ג’אווה, הצטרפו לסדנת הבישול מקומית או השתתפו בסיור אוכל רחוב בערב.

ביקור בבתי המלאכה המקומיים היא אחת החוויות המומלצות לחובבי תרבויות. אנחנו יכולות לספר בלי סוף על בעלי המלאכה המקומיים, אבל אלו הם המעטים שהספקנו לבקר. מוצרי עור הם עוד אחת מהמזכרות האינדונזיות הפופולאריות אז אם יש לכם יותר זמן, אתם מוזמנים להצטרף גם לסדנה להכנת מוצרי עור.

אינדונזיה – תרבות, אומנות ובעלי מלאכה